,ד %
שר ר רש חר =/ -ר ל.ר ר ח-2 קר
הילר. הקמן הַוָה? ופען בִּלְעַם בֶּן בִּעור
אֶת הַמֶלֶך ויאמר: ופַּרחנָא. אדוני. הַמְלֶף.
אֶת הַחְלום אֶשָר חלם וְאֶת פַּתְרונו . אשָר
הגד לו1 וידע אָדונִי הַמֶלף כִּי לְקח יְקה
ז;.ילד הַיֶּה אֶת בזלכוּהו ממנו וּמָלֶך:תִּחְתָּי,
! וְעַתֶּה יְצוֶה נָא
יייייי
אריבי המלך להב*יר
לי למוקֶש )! נַיאמָר יִתרו: אַל נא ישפף
מלֶ אֶת דם הולד בְּטְרֶם לא גִמָּ וע
בָּ בְזֶדון ם. עשָה אֶת בַרְבָר הַוָה. נפֶ
אם מִצָאתִי חן בְּעִינִי בַפֶּלֶך, וְאַם על הַמְלֶך
מוב לעשות אֶת עִצְתִי, וָבִיאו נָא נ
מִלְאֶה גחלי אש וְאַבנִי שהם ) וֶשמָנג
אוּתָה לפני הילד וָאִמרְנוּ לו : קַחֶה אֶ הַטוב
בְִּינִיף ! וְהיָה כִּי יֶשֶלַח אֶת יָרו ולקח אֶת
הַאַבָנִים היקרות. וירענו בִּי מִחְכְמָה עְשָה
הולר אֶת בַרְבַר. - וְעַשה בו . המלף כַּרְכָר
בְַּעם: אוּלֶָם אֶם יקח את*הוּ.חר:*ים;-
נְקָה י), כִּי. בַּן ,,,,,
לפני. הַמֶלֶך ר'בלי דְעַת . רהיטב עצה יתרך
לְפּנִי הריזלך,אַ וַיאמָר לְהַעשות כָּן. ויהִי
ַאַשָר למו אֶת הַפְּעְרָה לפֶני. משה וַיּאמָרו
לו: בּחר לה בּאֶשֶר תְּחְפּץ, = גְמהֶר נישלח
אֶת ידו לקחת את אבני השהם, ויבא
בְעְצֶם הֶרְגע הַוֶה גבְרִיאל. הַפַלָאֶך, יאו
ַיד משה וה אֶל גִחַלי הֶאֶש ויקה אותֶָן
משָה ויגִיען על שפְתִיו. והי. מָהַיום הַהוּא
בּנד פֶּה וכבד לְשון *+
=ו וו ייו
2 םשה 1152 *.
`\נ־וי ך ו '\וּ" :
ול -
י נ.ח י,י װ[,
ח וחו
של -
וארוי -
אנ ןי*(
- / .י ו"
... 7
..
ולל ז . רחמים גִדוּלִים.
י והי משה בַּן עשרים. שְגָה. ויגדלָהו
.װ\,י;ירי :
ש" 6 פרעה ורוממהו = גִיִתֶן לו. לְבוּש ;לכ;ית
74] אם יקְרֶה נֶ בראשו. פִעָמד לָפָנו -
עי־רים *ער; תו וְלְשָאת בל
־־4־
להיװהו ויו ד*יל
א) לטבי».:ןל. ב) ְּלֶב רָע.
? : : ישראל
רעמסס, רא אֶת . הָעבורָה הקשה אשר
שמו עלירם הַמְצָרִים וְאֶת הַחמָר .װ,־.לבבים\
אשר הם עשים, וְאֶת פְּניהֶם אָשר חשכר
יתן מותי אני הּחְִיכֶם, \ אחי בְּנִי עִי !
ִּי- עיני ראות אֶהְכֶם עשים אֶת
מלָאכֶת המיט הקש וְהַכְּבְרֶה עד מאר!..
ּכְדְבָּר משָה אֶת הַדְבָרִים הָאַלָה, וַיעוב אֶת
ַבְרֶיו הַנושָאִים י ב;לחר:הר, גירֶץ אֶל
הֶעברים לעורם וּלְהָקל לְהֶם. וַיִשָם אֶת
כּתַפיו תִּחַת המשא הַכַּד אשָר נַשאו
הקָטנִּים והחלשִים: ַיעורֶם לשאת אֶת החמר
ְאֶת הַלְבנִים. וַינחָמִם וַיִדַבָּר .על לְבָּם נמח
רמעה מעל כָּל פָּנִים + גיימב הַרְבֶר הַזֶה
בעיגי <3 מאד מָאד ויאמר: וען אשר
־.ס־־וו
נסךםם ;ג?%יו.::ם ;פ.רנזם אָח .על אָחיו .- לכן
יבא ום ואָנכִי לא אָשִים לב אֶל צְרָא
השָמיִם וְהָאָרֶץ, ופניתי רק אלָיף לר
ה. יים הַשִבָּת בּמַצְרִִים.
ווהִי כַּרָאות משה אֶת פַּרְָעה מוסיף
לו מָאד; מִתְחְכֶּם אֶל פרעה וַיָבא אַלָיו
יאמר : אדונִי ררזלך ַוה אֶת עְַבְדָיו
ללמֶרני י וּלְחבְמָני, נדֶ שמע בכ־ול מורֶיו
מְלַמְדִיו וידע אֶת כָּל הַמרָע אֶשָר לבזרהר.
וְעְהֶּה אם מוב בְּעִינִי הװלך וְהַגרְתִי לו
דְבַר אַשר לבזדת לבעבור יומב לו. ויען
ויאמר: דר בִּי- שומע
חפשי מענש. ה) פח , בצגט
שר ר רש חר =/ -ר ל.ר ר ח-2 קר
הילר. הקמן הַוָה? ופען בִּלְעַם בֶּן בִּעור
אֶת הַמֶלֶך ויאמר: ופַּרחנָא. אדוני. הַמְלֶף.
אֶת הַחְלום אֶשָר חלם וְאֶת פַּתְרונו . אשָר
הגד לו1 וידע אָדונִי הַמֶלף כִּי לְקח יְקה
ז;.ילד הַיֶּה אֶת בזלכוּהו ממנו וּמָלֶך:תִּחְתָּי,
! וְעַתֶּה יְצוֶה נָא
יייייי
אריבי המלך להב*יר
לי למוקֶש )! נַיאמָר יִתרו: אַל נא ישפף
מלֶ אֶת דם הולד בְּטְרֶם לא גִמָּ וע
בָּ בְזֶדון ם. עשָה אֶת בַרְבָר הַוָה. נפֶ
אם מִצָאתִי חן בְּעִינִי בַפֶּלֶך, וְאַם על הַמְלֶך
מוב לעשות אֶת עִצְתִי, וָבִיאו נָא נ
מִלְאֶה גחלי אש וְאַבנִי שהם ) וֶשמָנג
אוּתָה לפני הילד וָאִמרְנוּ לו : קַחֶה אֶ הַטוב
בְִּינִיף ! וְהיָה כִּי יֶשֶלַח אֶת יָרו ולקח אֶת
הַאַבָנִים היקרות. וירענו בִּי מִחְכְמָה עְשָה
הולר אֶת בַרְבַר. - וְעַשה בו . המלף כַּרְכָר
בְַּעם: אוּלֶָם אֶם יקח את*הוּ.חר:*ים;-
נְקָה י), כִּי. בַּן ,,,,,
לפני. הַמֶלֶך ר'בלי דְעַת . רהיטב עצה יתרך
לְפּנִי הריזלך,אַ וַיאמָר לְהַעשות כָּן. ויהִי
ַאַשָר למו אֶת הַפְּעְרָה לפֶני. משה וַיּאמָרו
לו: בּחר לה בּאֶשֶר תְּחְפּץ, = גְמהֶר נישלח
אֶת ידו לקחת את אבני השהם, ויבא
בְעְצֶם הֶרְגע הַוֶה גבְרִיאל. הַפַלָאֶך, יאו
ַיד משה וה אֶל גִחַלי הֶאֶש ויקה אותֶָן
משָה ויגִיען על שפְתִיו. והי. מָהַיום הַהוּא
בּנד פֶּה וכבד לְשון *+
=ו וו ייו
2 םשה 1152 *.
`\נ־וי ך ו '\וּ" :
ול -
י נ.ח י,י װ[,
ח וחו
של -
וארוי -
אנ ןי*(
- / .י ו"
... 7
..
ולל ז . רחמים גִדוּלִים.
י והי משה בַּן עשרים. שְגָה. ויגדלָהו
.װ\,י;ירי :
ש" 6 פרעה ורוממהו = גִיִתֶן לו. לְבוּש ;לכ;ית
74] אם יקְרֶה נֶ בראשו. פִעָמד לָפָנו -
עי־רים *ער; תו וְלְשָאת בל
־־4־
להיװהו ויו ד*יל
א) לטבי».:ןל. ב) ְּלֶב רָע.
? : : ישראל
רעמסס, רא אֶת . הָעבורָה הקשה אשר
שמו עלירם הַמְצָרִים וְאֶת הַחמָר .װ,־.לבבים\
אשר הם עשים, וְאֶת פְּניהֶם אָשר חשכר
יתן מותי אני הּחְִיכֶם, \ אחי בְּנִי עִי !
ִּי- עיני ראות אֶהְכֶם עשים אֶת
מלָאכֶת המיט הקש וְהַכְּבְרֶה עד מאר!..
ּכְדְבָּר משָה אֶת הַדְבָרִים הָאַלָה, וַיעוב אֶת
ַבְרֶיו הַנושָאִים י ב;לחר:הר, גירֶץ אֶל
הֶעברים לעורם וּלְהָקל לְהֶם. וַיִשָם אֶת
כּתַפיו תִּחַת המשא הַכַּד אשָר נַשאו
הקָטנִּים והחלשִים: ַיעורֶם לשאת אֶת החמר
ְאֶת הַלְבנִים. וַינחָמִם וַיִדַבָּר .על לְבָּם נמח
רמעה מעל כָּל פָּנִים + גיימב הַרְבֶר הַזֶה
בעיגי <3 מאד מָאד ויאמר: וען אשר
־.ס־־וו
נסךםם ;ג?%יו.::ם ;פ.רנזם אָח .על אָחיו .- לכן
יבא ום ואָנכִי לא אָשִים לב אֶל צְרָא
השָמיִם וְהָאָרֶץ, ופניתי רק אלָיף לר
ה. יים הַשִבָּת בּמַצְרִִים.
ווהִי כַּרָאות משה אֶת פַּרְָעה מוסיף
לו מָאד; מִתְחְכֶּם אֶל פרעה וַיָבא אַלָיו
יאמר : אדונִי ררזלך ַוה אֶת עְַבְדָיו
ללמֶרני י וּלְחבְמָני, נדֶ שמע בכ־ול מורֶיו
מְלַמְדִיו וידע אֶת כָּל הַמרָע אֶשָר לבזרהר.
וְעְהֶּה אם מוב בְּעִינִי הװלך וְהַגרְתִי לו
דְבַר אַשר לבזדת לבעבור יומב לו. ויען
ויאמר: דר בִּי- שומע
חפשי מענש. ה) פח , בצגט